המערה, משל מאת אפלטון

"תארו לעצמכם קהילה של אנשים שחיים במערה מתחת לפני האדמה.
הם יושבים בגבם אל פתח המערה, נשענים על חומת אבנים, ידיהם ורגליהם קשורות כך שאינם יכולים לראות אלא את הקיר הפנימי של המערה.

מאחריהם בוערת מדורה ולפני המדורה עוברים הלוך ושוב יצורים דמויי אדם ומרימים גבוהה חפצים שונים. 
החפצים מטילים צללים על קיר המערה ושוכני המערה רואים רק את תיאטרון הצללים הזה.
כיוון שהם יושבים כך מרגע שנולדו, האנשים במערה מאמינים שהצללים האלה זה כל מה שיש. הם המציאות.

תארו לעצמכם עכשיו שאחד משוכני המערה הצליח להשתחרר מכבליו.

הדבר הראשון שהוא שואל את עצמו זה  מאיפה באים הצללים האלה שאני רואה על קיר המערה? 

ומה אתם חושבים יקרה ברגע שיסובב את ראשו ?

ראשית כל האור החזק מסנוור אותו, והבהירות של הצורות מסמאות את עיניו, שהרי עד כה לא ראה אלא את הצללים שהטילו. אם יצליח לטפס ולעבור אל העולם שבחוץ, יסתנוור עוד יותר.  

ואחרי שישפשף את עיניו יתחיל לראות כמה יפים הדברים. בפעם הראשונה בחייו הוא יראה צבעים וצורות ברורים. הוא יראה את בעלי החיים והפרחים כפי שהם באמת, ולא כפי שראה עד כה, רק בבואות חיוורות שלהם.

שוכן המערה בר המזל יכול עכשיו להמשיך לפזז ולכרכר באחו ולהתענג על החירות שנפלה בחלקו.

אבל אולי הוא יזכר בכל האחרים שיושבים עדיין במערה. הוא יחזור אליהם. הוא ינסה לשכנע אותם שהצללים שהם רואים על קיר המערה אינם אלא בבואות מהבהבות של דברים ממשיים, שאפשר לצאת לחופשי לעולם מופלא."

כך מספר אפלטון :

בסיפור של אפלטון הם לא מאמינים לו. הם מצביעים על קיר המערה ואומרים שהם רואים כל מה שיש לראות. ונשארים כבולים. 

האם אנחנו יכולים לצאת "מחוץ לקופסא" ולראות את התפיסות והדפוסים שמגבילים אותנו?

תרגול מדיטציית מיינדפולנס מציעה לנו טכניקה לעשות בדיוק את זה: לחקור את התודעה של עצמנו, לראות את הדפוסים המגבילים אותנו ולבחור להשתחרר מהם.